על הספר

על המחברת:

גיאיה אראנוף ברנשטיין היא פרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. היא תרגמה לאנגלית את ביאורו על ספר תהילים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ז"ל.

*

על המתרגם:

אביגדור שנאן הוא פרופסור (אמריטוס) לספרות האגדה והמדרש באוניברסיטה העברית בירושלים. בצד מחקריו וספריו הרבים הקדיש את זמנו גם לתרגום לעברית של הרבה מכתביו של הרב יוסף-דוב סולוביצ'יק ז"ל.

****

הקריאה במזמורי תהילים היתה מאז ומתמיד אחת הדרכים להתמודדות האדם הבודד עם טלטלות החיים, והספר שלפנינו נותן ביטוי חריף להתמודדות זו.

הספר "שִׁירַתהִלִּים" כולל מאה וחמישים שירים-תפילות שנכתבו בהשראת ספר תהילים, בימים שבהם ישבה המחברת ליד בתה החולה, וחייה נעים בין יאוש לתקווה בין אימה לאמונה.

אויבים עדיין מכים בנו, התקוות ממשיכות לחזק אותנו, והשאלות נותרו על כנן; אין אדם צריך להיות דתי כדי לנסות ולתת טעם לכל זה. יש מן הנחמה כשמתגלה כי שאלותינו המודרניות כמותן כשאלות העתיקות, וכי היותנו כולנו בני אנוש מתירה לנו לבקש תשובות מן הבורא.

הספר מביא לקוראי העברית מפרי נשמתה של אישה אחת, שאין לך אדם שלא ימצא בו משהו מתחושותיו שלו. הוא ראה אור בארצות-הברית באנגלית וזכה לתהודה רבה, ועתה מוגשת לקורא העברי מהדורה דו-לשונית שלו, עברית-אנגלית.

 ****

פֶּתַח דָּבָר

כְּשֶׁבִּתִּי הַצְּעִירָה אֻבְחֲנָה כְּחוֹלָה בְּמַחֲלַת הַסַּרְטָן, הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה. בְּתוֹךְ שָׁעוֹת בּוֹדְדוֹת נִפְגַּע עוֹלָמִי אֲנוּשׁוֹת, וְעִם זֹאת בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ גַּם הִתְבַּהֵר עַד מְאוֹד. דְּבָרִים הָפְכוּ מֵעַתָּה לְבַעֲלֵי עֵרֶךְ גָּבוֹהַּ אוֹ לְחַסְרֵי כָּל עֵרֶךְ שֶׁהוּא. הָעִקָּר הָיָה הַחַיִּים, הַתְּפִלָּה עָזְרָה, וּקְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים הִרְגִּיעָה אֶת רוּחִי. קָרָאתִי אוֹתָם בְּעִבְרִית וּבְאַנְגְּלִית; בִּקַּשְׁתִּי לַהֲפֹךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם לְבַעַל מַשְׁמָעוּת לְסִבְלוֹתַי. קִוִּיתִי כִּי תָּאֵי מַחֲלַת הַסַּרְטָן שֶׁקִּנְּנוּ בְּגוּפָהּ שֶׁל בִּתִּי יִהְיוּ כְּאוֹיְבָיו שֶׁל בַּעַל תְּהִלִּים הַקָּדוּם – חַסְרֵי כָּל כּוֹחַ לְעֻמַּת הַכֹּל יָכוֹל.

בְּסֵפֶר תְּהִלִּים נִקְבְּצוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִזְמוֹרִים. לְשׁוֹנָם הַמִּקְרָאִית נִפְלָאָה, אַךְ עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת מְסֻרְבֶּלֶת וְקָשָׁה לַהֲבָנָה. בַּסִּפְרוֹן שֶׁלִּפְנֵיכֶם הוּבְאוּ הַמִּזְמוֹרִים מִנְּקֻדַּת מַבָּטָהּ שֶׁל נִשְׁמָתִי; פֵּרוּשִׁים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תַּרְגּוּמִים. נִסִּיתִי לַהֲבִיאָם בְּדֶרֶךְ שֶׁתָּקֵל בְּאֹפֶן מִיָּדִי עַל הֲבָנָתָם, בְּעוֹדִי שׁוֹמֶרֶת עַל נֶאֱמָנוּתִי לַטֵּקְסְט הַמִּקְרָאִי. בִּקַּשְׁתִּי לְשַׁקֵּף אֶת הַתְּשׁוּקָה וְהָעַל־זְמַנִּיּוּת שֶׁל חֲשָׁשׁוֹתָיו, אֱמוּנוֹתָיו, חָסְנוֹ הַנַּפְשִׁי וְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מְחַבֵּר מִזְמוֹרִים קָּדוּם – אֶת תֵּאוּרֵי הַמַּצָּב הָאֱנוֹשִׁי הֶחָשׂוּף שֶׁאֵינָם נִרְתָּעִים מִדָּבָר, אֶת הַשִּׂיחוֹת בְּגוּף רִאשׁוֹן עִם הָאֱלֹהִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּס אֶת מַהוּתוֹ. מַגֵּפוֹת מַמְשִׁיכוֹת לְהַכּוֹת בָּנוּ; הַתִּקְוָה עֲדַיִן מְחַזֶּקֶת אוֹתָנוּ. אֵין אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת דָּתִי כְּדֵי לְנַסּוֹת וְלָתֵת טַעַם כָּלְשֶׁהוּ לְכָל זֶה. יֵשׁ מִן הַנֶּחָמָה כְּשֶׁמִּתְגַּלֶּה כִּי שְׁאֵלוֹתֵינוּ הַמּוֹדֶרְנִיּוֹת כְּמוֹתָן כַּשְּׁאֵלוֹת הָעַתִּיקוֹת, וְכִי הֱיוֹתֵנוּ כֻּלָּנוּ בְּנֵי אֱנוֹשׁ מַתִּירָה לָנוּ לְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבוֹת מִן הַבּוֹרֵא.

*

הַמַּהֲדוּרָה הַדּוּ־לְשׁוֹנִית שֶׁל הַסֵּפֶר רוֹאָה אוֹר בִּמְלֹאת עֶשֶׂר שָׁנִים לְהוֹפָעָתוֹ בְּאַנְגְּלִית. אֲנִי חָשָׁה הַכָּרַת תּוֹדָה עֲמֻקָּה לָרַב אָבִי וַיְס מִנְּיוּ יוֹרְק עַל שֶׁהֶעֱנִיק עֹתֶק מִסִּפְרִי הָאַנְגְּלִי לִפְרוֹפ' אֲבִיגְדוֹר שִׁנְאָן, וְהִצִּיעַ שֶׁהַסֵּפֶר יִרְאֶה אוֹר גַּם בְּעִבְרִית. אֲנִי אֲסִירַת תּוֹדָה לִפְרוֹפ' שִׁנְאָן עַל שֶׁהִסְכִּים לַעֲשׂוֹת זֹאת כְּדֵי לַחֲשֹׂף אֶת הַסֵּפֶר בִּפְנֵי רַבִּים שֶׁיִּמְצְאוּ בּוֹ סַעַד וְעִנְיָן. עֹנֶג וּזְכוּת גְּדוֹלָה הָיוּ לִי בַּעֲבוֹדָתֵנוּ הַמְּשֻׁתֶּפֶת עַל הַתִּרְגּוּם לְעִבְרִית. עוֹרֶכֶת הַלָּשׁוֹן נוּפָר קֵדָר, הַמְּעַצֵּב דֹּב אַבְרַמְסוֹן וְהוֹצָאַת רְאוּבֵן מַס דָּאֲגוּ לְהַקְנוֹת לַסֵּפֶר אֶת הַקַּנְקַן הָרָאוּי לוֹ. יָבוֹאוּ גַּם הֵם עַל הַבְּרָכָה.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב, לִבִּי מָלֵא רִגְשֵׁי הַכָּרַת טוֹבָה וְאַהֲבָה לְאַרְיֵה (לוּאִיס), שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא הָיְתָה שׁוּם שִׁירָה.

גֵיאיָה אָרָאנוֹף בֶּרְנְשְׁטֵיְן

נְיוּ יוֹרְק תשפ"ג

 

****

עַל תִּרְגּוּם הַסֵּפֶר

גֵיאיָה אָרָאנוֹף בֶּרְנְשְׁטֵיְן וּבַעֲלָהּ לוּאִיס הֵם מַכָּרִים וָתִיקִים. בַּשָּׁנִים שֶׁבָּהֶן שָׁהִיתִי בִּשְׁכוּנַת רִיבְרְדֵיְל שֶׁבִּנְיוּ יוֹרְק נִפְגַּשְׁנוּ רַבּוֹת, וְכָךְ נֶחְשַׂפְתִּי גַּם לְמַשְׁבֵּר הַחַיִּים כְּשֶׁעָבְרוּ יַחַד עִם בִּתָּם תְּקוּפָה קָשָׁה שֶׁל מִלְחָמָה בְּמַחֲלָה נוֹרָאָה. הַשֶּׁבַח לָאֵל שֶׁכָּל זֶה כְּבָר מֵאֲחוֹרֵיהֶם.

שָׂרִיד חָשׁוּב לִתְקוּפָה זוֹ הוּא הַסֵּפֶר "שִׁירַתהִלִּים" שֶׁחִבְּרָה גֵיאיָה בְּעוֹדָהּ יוֹשֶׁבֶת לְיַד מִטַּת בִּתָּהּ הַחוֹלָה, וְכֻלָּהּ חֲשָׁשׁ וְתִקְוָה, אֵימָה וֶאֱמוּנָה. הַקְּרִיאָה בְּמִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים הָיְתָה מֵאָז וּמִתָּמִיד אַחַת הַדְּרָכִים לְהִתְמוֹדְדוּת הָאָדָם הַבּוֹדֵד אֶל מוּל טַלְטֵלוֹת הַחַיִּים, לַטּוֹב וּבְעִקָּר לַמּוּטָב, וְהַסֵּפֶר שֶׁלְּפָנֵינוּ נוֹתֵן בִּטּוּי חָרִיף לְהִתְמוֹדְדוּת זוֹ. כֻּלּוֹ אֱמוּנָה וְתִקְוָה שֶׁאֵינָהּ מְנַסָּה לְהַסְתִּיר גַּם פַּחַד וְיֵאוּשׁ.

הָרַב אָבִי וַיְס מֵרִיבְרְדֵיְל גַּם הוּא יָדִיד וָתִיק, וְהַצָּעָתוֹ לְתַרְגֵּם אֶת הַסֵּפֶר לְעִבְרִית רְאוּיָה לְשֶׁבַח. תִּרְגּוּם הַסֵּפֶר לְעִבְרִית הָיָה בְּעֵינַי לֹא רַק בִּטּוּי לַיְּדִידוּת רַבַּת הַשָּׁנִים עִם גֵיאיָה וְלוּאִיס, אֶלָּא גַּם דֶּרֶךְ לְהָבִיא אֶל קוֹרְאֵי הָעִבְרִית יְצִירָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, פְּנִינָה סִפְרוּתִית הַנּוֹגַעַת בְּכָל לֵב, בְּכָל עֵת, וּבְעִקָּר בְּיָּמִים שֶׁבָּהֶם הַשָּׁמַיִם מִתְקַדְּרִים וְהַחֲשָׁשׁ גָּדֵל.

מִזְמוֹר אַחַר מִזְמוֹר הִטְבִּיעוּ בְּגֵיאיָה אֶת חוֹתָמָם וְהִיא חִבְּרָה בְּהַשְׁרָאָתָם אֶת שִׁירֶיהָ־תְּפִלּוֹתֶיהָ. בְּבֹאִי לְתַרְגְּמָם לְעִבְרִית לֹא מָשׁ סֵפֶר תְּהִלִּים מִתַּחַת יָדִי, וְחִפַּשְׂתִּי דְּרָכִים שׁוֹנוֹת כְּדֵי לְהוֹתִיר אֶת רָשְׁמוֹ בְּתִרְגּוּם הַיְּצִירוֹת לְעִבְרִית, מִבְּלִי לִפֹּל לַפַּח שֶׁל צִטּוּט יָשִׁיר מִמֶּנּוּ. לְמַעַן הָאֱמֶת, אֵין צֹרֶךְ לְהַשְׁווֹת דֶּרֶךְ קֶבַע אֶת "שִירַתְהִלִּים" עִם הַסֵּפֶר הַמְּיֻחָס לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, אַךְ מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן יָחוּשׁ בָּרְגִישׁוּת הַסִּפְרוּתִית וּבָרַעֲיוֹנוֹת הַיִּחוּדִיִּים הַבָּאִים לְבִטּוּי בִּיצִירָתָהּ שֶׁל גֵיאיָה.

הַתִּרְגּוּם הָיָה עֲבוּרִי אֶתְגָּר שֶׁל מַמָּשׁ. לֹא קַל לְהַעֲבִיר לְעִבְרִית שׁוּרוֹת קְצָרוֹת בַּשָּׂפָה הָאַנְגְּלִית, לְעִתִּים בְּנוֹת מִלָּה אַחַת בִּלְבַד, וּבְלִי פִּסּוּק שֶׁל מַמָּשׁ. עָשִׂיתִי כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי וּבָדַקְנוּ אֶת מְלַאכְתִּי, גֵיאיָה וַאֲנִי, בְּשׁוּרָה שֶׁל מִפְגְּשֵׁי זוּם טְרַנְסַאטְלַנְטִיִּים. אַגַּב עֲבוֹדָתֵנוּ הַמְּשֻׁתֶּפֶת הִסְכַּמְנוּ לֹא אַחַת שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד עַל זֶהוּת מֻחְלֶטֶת בֵּין הַנֹּסַח הָאַנְגְּלִי וּבֵין זֶה הָעִבְרִי.

עִם סִיּוּם עֲבוֹדָתִי עַל הַתַּרְגּוּם בִּקַּשְׁנוּ מִנּוּפָר קֵדָר, עוֹרֶכֶת לָשׁוֹן מְעֻלָּה, לְנַקֵּד אוֹתוֹ כָּרָאוּי, וְהִפְקַדְנוּ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַמְּלָאכָה בִּידֵי אַחַד הַמְּעַצְּבִים מִן הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דֹּב אַבְרַמְסוֹן. הוֹצָאַת רְאוּבֵן מַס וּמַר אֹרֶן מַס הָעוֹמֵד בְּרֹאשָׁהּ נַעֲנוּ בְּרָצוֹן לְהוֹצִיא אֶת הַסֵּפֶר לָאוֹר, וַהֲרֵי הוּא כָּאן לְפָנֵינוּ – פְּרִי מְלָאַכְתָּם הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁל הַמְּחַבֶּרֶת, הַמְּתַרְגֵּם, הָעוֹרֶכֶת, הַמְּעַצֵּב וְהַמּוֹ"ל: כֻּלָּם יַחַד בִּקְּשׁוּ לְהָבִיא אֶל קוֹרְאֵי הָעִבְרִית רַחֲשֵׁי לֵב שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁלֹּא יִמְצָא בָּהֶם מַשֶּׁהוּ מִתְּחוּשׁוֹתָיו שֶׁלּוֹ.

בְּרוּחַ הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ אֶת מְלֶאכֶת הַתִּרְגּוּם לְזִכְרָהּ הַטָּהוֹר שֶׁל נֶכְדָּתִי, הָדָר אֲרִיאֵל צוּר, שֶׁקִּפְּחָה אֶת חַיֶּיהָ בִּתְאוּנַת דְּרָכִים בְּחֹדֶשׁ אֲדָר תשפ"ב.

אֲבִיגְדוֹר שִׁנְאָן

יְרוּשָׁלַיִם תשפ"ג