פתח דבר מאת ד"ר רוביק רוזנטל

משה אקשטיין עוסק בספרו "תנ"ך שרואים מכאן" בסוגיה מרכזית במסגרת היחס בין לשון המקרא לבין העברית המודרנית. הרוב הגדול של אוצר המילים המקראי מוכר לנו, דוברי העברית, ומשמש אותנו בחיי היומיום, בתקשורת ובחיי הציבור. ואולם, מאות רבות של מילים וצירופי לשון מן המקרא שינו עם הזמן את משמעותם, והמשמעות המקראית אינה מוכרת למי שאינו מכיר את התנ"ך לִפניי ולפנים, כחוקר או כלמדן. שינויים אלה, המכונים בשפה הבלשנית מעתקים סמנטיים או מעתקי משמעות, יוצרים עבור רובנו קושי מובנה בהבנת הטקסט המקראי. אקשטיין מבקש מאיתנו להכיר בקושי ומגבה אותו בדוגמאות רבות. בכך הוא פותח עבורנו פתח להבנה חדשה של הטקסט המקראי. אקשטיין עושה בלשון בהירה ונגישה, תוך שהוא מפגין ידע רב ומדויק, הן בתחום הלשון והן בהיכרות עם המקור המקראי ועם גלגוליו לאורך הדורות, בלשון חז"ל ובלשון ימי הביניים.

מעתקי משמעות אינם מיוחדים לעברית על רבדיה. ככל ששפה עשירה ורווחת יותר בשימוש, כך רבים בה יותר מעתקי המשמעות. בתהליך הזה, הנמשך לאורך חייה של השפה, אין המשמעות המקורית הולכת לאיבוד, אלא הדוברים מרחיבים את מוטת הכנפיים הסמנטית של המילה לאורך הדורות באמצעות דימויים, אסוציאציות ומנגנוני שינוי נוספים. כך אנו זוכים במילים רבות לכפל משמעות, לשילוש ולריבוע. התופעה מעידה על חיוניות לשונית, וגם מלמדת אותנו על הלכי מחשבה ומאפיינים תרבותיים של החברה הדוברת. הדבר כך בוודאי בקורותיה של השפה העברית. מעתקי המשמעות הם ערוץ חשוב בתהליך הפרשני המתמיד העומד בליבת התרבות היהודית, ובלעדיהם היא הייתה מתנוונת ונעלמת.

לעיתים כפל המשמעות שיוצר המעתק עתיק, כמו למשל במילה 'רוח', שכבר בעברית המקראית מצטיינת בעושר משמעויות: פיזית-אקלימית (רוח סערה), כיוון (רוחות השמים), הלך נפש (רוח רעה), והיסוד הלא-גשמי שבאדם וביקום (רוח היא באנוש, רוח אלוהים). במקרים רבים אחרים המעתקים הסמנטיים מתרחשים לאורך ההיסטוריה של השפה, שבעברית מוגדרת באמצעות רבדים טקסטואליים. כך, המילה 'יחס' משמשת במקרא ובחז"ל במשמעות אילן המשפחה, בימי הביניים נוספה לה משמעות בתחום הדקדוק, ובעברית החדשה היא הורחבה לתחומי המתמטיקה והסטטיסטיקה, ולתחום הבין-אישי והרגשי.

העברית החדשה אימצה מעתקים סמנטיים רבים שהתגלגלו לאורך רובדי הלשון, וחלקם התרחקו מן המקור עד שהם מהווים מה שאקשטיין מגדיר מכשול בהבנת המקרא. דוגמאות רבות בספרו של אקשטיין מציגות מעתקים כאלה. כך אנו מבינים את 'פָסַח' במשמעות דילג, אך קריאה נוספת מגלה לדעת רבים שפָסַח פירושו דווקא הֵגֵן. קריאה במשמעות החדשה שופכת אור חדש על סיפור יציאת מצרים. 'להתעלף' שמשמעותו היום לאבד את ההכרה, פירושו במקרא להתעטף. 'ימין' ו'שמאל' הם היום אוריינטציות של מיקום וכיוון, ובמעתק משמעות פנימי עמדות פוליטיות. במקרא אלה רוחות השמים: דרום וצפון.

ברוב המקרים מי שהניח את המכשולים בפתחו של הקורא המודרני הם יוצרי הטקסטים הפוסט-מקראיים, מהמשנה והתלמודים, דרך פרשני ימי הביניים ועד ספרות השו"ת. המילה 'מעגל', שכפי שמראה אקשטיין פירושה במקרא דרך או נתיב, זוכה היום למשמעות מקום עגול. מעתק משמעות זה התחולל כבר בלשון חז"ל. במקרא 'מלאך' הוא שליח. בלשון חז"ל הוא זכה בעקבות כמה סיפורים מן המקרא למשמעות של יצור אלוהי, שאינו בשר ודם, וזו המשמעות המקובלת בימינו.

מעתקי המשמעות אינם עשויים מעור אחד. המניע של הספרות הפוסט-מקראית היה בעיקר פרשני. משימת יוצריה בכל דור ודור הייתה לבאר ולפרש את הספרות שקדמה לה לדורות החדשים של לומדי התורה. לכך נוסף מהלך הקידוש של מונחים רבים, שבמקרא אינם בעלי משמעות מקודשת דווקא, כמו 'מלאך' שנזכר לעיל, 'כוהן', ואפילו 'תורה'. מונחים רבים שעברו קידוש זכו בעברית החדשה למעתק נוסף: מעתק החילון, כמו במונחים 'קורבן', 'כהונה' ועוד. לא אחת מעתק החילון קירב דווקא את המשמעות החדשה למשמעות המקראית המקורית, כמו במקרה של 'עבודה'.

העברית החדשה תרמה את חלקה למעתקי המשמעות, אבל לאו דווקא כמהלך פרשני, אלא בעיקר כדי למלא חוסרים לשוניים, וכדי לאפשר לעברית לענות על הצרכים של שפה מודרנית. לצורך מילוי החוסרים ממליץ בן יהודה במפורש להשתמש במילים מן המקורות גם אם אין המשמעות המקורית שלהן ברורה או מתאימה. כאשר יש חסר לשוני דרכו היא "לחפש, עד כמה שיְכולתי מגעת, בכל מקצועות הספרות אולי יש להמושג המבוקש איזו מלה עברית לפחות בצורתה". מעתקי משמעות כאלה נמצא בשמות מחלות כמו 'צרעת' ו'שחפת', בשמות בעלי חיים, בשמות צבעים כגון 'תכלת' ועוד. חלקם, כאמור נטועים כבר בספרות הפוסט-מקראית. לעיתים הרחבת המשמעות היא אסוציאטיבית כמו במילה 'אקדח', ולפעמים בהתייחסות לצליל המילה. 'מסכה', למשל, שינתה משמעות בעקבות דמיון המילה המקראית, שפירושה פסל מתכת, ל-mask שפירושה תחפושת. 'מכונה' המקראית, שפירושה כן או בסיס, הרחיבה משמעות ל-machine כבר בספרות ההשכלה.

משה אקשטיין רואה במעתקים הסמנטיים מכשול בדרכו של הקורא המודרני להבין את הטקסט המקראי. דימוי המכשול עלול ליצור את הרושם שעצם ידיעת העברית המודרנית מכשילה אותנו בקריאת התנ"ך, וזו ודאי אינה הכוונה. ללא מפעל תחיית הלשון, אחד המהלכים הדרמטיים והמצליחים בתולדות הלשונות, לא הייתה לקורא העברי המודרני תשתית לקרוא את התנ"ך בכללו, קל וחומר להבין אותו. נוסף על כך חשוב להזכיר כי מעתקי המשמעות אינם המכשול היחיד בהבנת המקרא. הקורא המודרני מתקשה בהבנת המקרא עקב התחביר הדחוס, מבנה הזמנים המיוחד כולל מה שמכונה ו' ההיפוך, וכן אלפי מילים שנעלמו מן השימוש או משמשות רק במשלב הספרותי. לקוראי התנ"ך היום אין ברירה אלא ללמוד, לקרוא דברי פרשנות, וגם להכיר את גלגולי המשמעות של המילים והביטויים. בעניין הזה תורם ספרו של אקשטיין תרומה רבת חשיבות.

351